בזמן האחרון

בשנים האחרונות השמש התעייפה והפסיקה לזרוח עד מרכז השמיים. היא החליטה להישאר קרוב אל קו האופק, באזור בו אם יהיה לה חם מדי היא תוכל לצלול אל תוך המים הכחולים ולהירגע. החמניות, במחאה על כך הובילו את עולם הצומח לתקופת שגשוג מפוארת שבעקבותיה טיפסו העצים וגירדו לשמיים איפה שנעים והפרחים כיסו את כל פני הארץ, אפילו האצות ושאר יצורי הפלא של קרקעית הים השתתפו במפגן והתרבו על כל פני החול של מחשכי המעמקים שאור השמש לעולם אינו מגיע אליהם

בשנים האחרונות גם הירח התעייף מלזרוח ורק שלח קרניים בודדות בכל לילה אל הרקיע השחור ואפשר היה לספור כוכבים בודדים בלבד וגם הם היו נופלים לפני סוף הלילה. הים, למראה חסרונו של גורם שמי הלילה חדל מלהכות גלים בחוף והחול נסחף כולו אל תוך המים. לוויתני מצולות ענקיים נשכבו על גבם וגוועו לאם בעודם מביטים מעלה ומקוננים ״על חופי ימינו, שם דאבנו גם בכינו בזכרנו את ימי הקדם ואטלנטיס הקרייה הקדושה״

בזמן האחרון כבר שום דבר לא מרגש אותך. פני הזכוכית העדינות שלך הפכו לאבן קשה שאי אפשר לנפץ. הנחת בידיי מברשת עדינה וביקשת שאנקה את הבוץ ואת ערימות העפר שהצטברו תחת שפתייך ואפך, ביקשת שאעצום את עינייך ואקשט את מצחך בציורים אינדיאניים קדושים שאהבת, שיצליחו להציל אותך מעצמך. ידייך נחו לצד גופך המאובן על האדמה המחורצת והקשה ולרגע דמיינתי שאני לא מסוגל לשרטט את תווי גופך על פני האדמה. לרגע אחד נעלמת לי.
מחשבות הבדידות והעצב מילאו אותי ורוקנו מכל השאר.

בזמן האחרון אני מפחד מעצמי. אני חושש להביט במראה ולמצוא פנים שלא ימצאו חן בעיניי. אני חושש להביט ולמצוא פנים שאתאהב בהן. בזמן האחרון כל המילים שיוצאות לי מהפה מעלות ארומה של חרא, ציפורניי מגדלות טחב בקצוותיהן וצבע העיניים השתנה לצהוב של מוות.
בימים האחרונים אני מתעורר מתוך שינה ממושכת בעיניים פקוחות ונופל בתוך חלום אל הקרקע שאף פעם לא מגיעה.
בשעות האחרונות אני מתפתל מכאבים כי נחשים זורמים בעורקיי במקום דם וטפרים של מפלצות ארסיות ננעצים בבשרי.
בדקות האחרונות החדר מסתובב ואני מתענג על הבחילה שמשליכה את שאריותי האחרונות לכל פינותיו של שדה הראייה. ברגע האחרון אני רואה רק שחור מול עיניי וכל הכאב מפסיק וחרדת הקיום מנופפת בידה לשלום ולוחשים לי באוזן בשקט שעכשיו הזמן ללחוץ על כפתור הריסטרט

יש מבצע

מידע בא והולך ובא והולך ושום דבר לא נשאר למעט שאריות השלשול המילולי הטרוריסטי המאיים להפר את שלוותנו המופרעת ממילא בידי כל הדברים שבידינו לבחור אבל לעולם לא נדע זאת

קטועי רגליים ועוטי רטיות אינם מנת חלקו של עולם אנושי הם אינם חלק ממה שצריך לקרות הם חלק ממה שקורה – מלחמות ותירוצי אצים לקרב נשמעים כל כך מוצדקים כשעיני הבוחרים מסונוורות על ידי זרקורי המיסוך המערפל שמשבח את יכולות הקרב הנעלות ומזניח את האפשרות של מניעת הלוויות צבאיות אחידות כי אין בכל מה שלא מתרחש שום רומנטיקה או ניחוח של אקשן והרוגים לנצח יצטיירו מרתקים ועצובים עמוסי סיפורי חיים קצרים שנקצרו מוקדם
והבוקר, איום חדש במהדורת החדשות שמתכנן לחסל את כל הנראה לעין עד שכבר לא יהיה מה לחסל ואני מתחיל לחשוב שכל האיומים הקיומיים האלה כבר נהיו שחוקים לאללה-לחסל אותי או להתאסלם כבר לא מרעיד לי את הביצים או את הברכיים-יותר מזכיר לי בדיחה מגוחכת או דיבור של משוגע-טרוריסטים עם רובה צעצוע, רשימה של איומים מוכנים מראש וערוץ ביוטיוב – בטח באגס באני גם היה מצטרף לשורות הארגון אם רק היו מקבלים ארנבים לארגוני טרור והיה חולם על שבעים ושתיים בתולות ארנביות שיעשו איתו מיליוני ארנבונים קדושים אחרים שילחמו בעבור הקודש המדמם הזה שמטהר ופוצע ומחסל

קצת קשה לקחת ברצינות טרוריסט שיושב בחדר עריכה ומחבר סרטון של פיצוץ לסרטון של ירי צלף ומתלבט איזה אפקט להכניס בין שני הקטעים ונתקע לו המחשב כי לא היה לא מספיק כסף כדי לשדרג את הזיכרון הפנימי כשקנה את המחשב בשם אללה בחנות של אפל וכל זה בארשת רצינית ובחסות האיסלאם הקיצוני והרצון לרצוח את כל הכופרים אבל עכשיו צריך להתפנות מכל המטרות הקדושות ולקנות מק חדש, יש מבצע!

רוח

הכל נהיה אדיש למציאות שמתרחשת לה הלאה מבלי לשים לב כשכדורים פורחים באוויר ממלאים את השמיים והשמש מרקדת שוב ושוב את דרכה אל מתחת לקו האופק וקווי מתאר פנייך נחים בדיוק שמטריף לי את הגוף ומפיל אותי שוב ושוב אל אהבה חמה שממלאת את כל המסביב
בוקר עלה שוב על העיר הקדושה וכל הצדיקים הקירחים בה כסויי כיפה ופעצ׳ילה עטויי תחפושות דת משונות מטפסים במעלותיה ויורדים בעמקיה והרוח המשונה הזאת שאפשר להרגיש אבל אי אפשר לראות נושבת דרך מחשבותיהם ובין הרגליים ומקפיאה את האף והמצח ואין שום כוח בעולם שיכול לעצור את הטירוף האמוני ששולט בכל ההפרעות הנפשיות המוגברות שמייצרים המשיחים המודרניים הטכנולוגיים החידתיים שהמציאו לפני יותר מאלפיים שנה ועדיין אחיזתם לא מרפה מכל אותם בעלי תקווה חסרי אמונה שמחפשים בטירוף אחר תשובה מספקת
ושוב שמאלה וימין אל מול העיניים המשתאות שנחתו מכוכב אחר שלא יודעות להבין אפילו במילים פשוטות את מה שמתרחש מחוץ לחלון וערימות גדולות גדולות של חוסר הבנה מתאספות בתחתית חלל הבטן מלוות בכעס ואלימות כי אי אפשר להבין שום דבר כבר – השמש מכסה עכשיו את האזורים המוארים ומחממת את הבדידות שלעולם תישאר פרטית ואפילו הסודות הכי אפלים מרשים לעצמם להגניב מבט אל עבר הכדור הצהוב הגדול ולתת לו לשרוף קצת בעיניים כדי להסתנוור מהמציאות השואבת
קול דממת הקודש הדקה מופר רק בידי רעשי רקע שאימנו אותנו היטב להתעלם מהם והמוח חופשי להשתולל כאילו הוא יודע לאן להיסחף – שירת העשבים והים והטבע הפרוע מתנגנת באוזניים כמו שיר ערש עתיק שעבר מפה לאוזן מאז שחר ההיסטוריה ומתגלגלת על הלשון כמו כישוף אפל שמקסים את מאזיניו אל מסקנות החיים הפשוטים – האל הגדול הצבוע ביותר שהמציאו בני האדם ההוזים מניח את ידיו על הברכיים ומוריד את מסיכת הזקן הלבן הדבוקה לסנטרו ומרים את הרגליים על ענן ומביט בעצמו אל החלל שכך אומרים לו, אפילו הוא יצר והוא סופר את כל הכוכבים ברקיע והוא מביע משאלה בכל פעם שכוכב נופל והוא מתנשף החוצה בכבדות וחושב על כל מה שהספיק לעשות מאז שנולד, רמזורים ואנשי רוח, מלחמות היסטוריות וציפורי שיר, סמלים מפוארים ומבני אבן נצחיים והרבה הרבה מספרים לשכוח

כל הפרטים כבר לא חשובים יותר לאף אחד כל האנשים חגים במעגלים שוב ושוב וטועים בכל צעד שבו מתקדמים, טועים לשמאל וטועים לימין ועל אף הכאב הכרוך בכל צעד שגוי ההתקדמות אינה נבלמת ולעיתים אף מתעצמת והטרגדיה הקיומית שבראנו במו כפותינו כבר הפכה לפארסה מגוחכת שאף אחד לא מבין, האם זו היא דרמה או קומדיה או סיפור בלשים כושל, האם אנחנו בעצם דמויות בתוך קומיקס של מישהו אחר ואיך זה שתמיד ברגע השיא הדמות שהכי אהבתי מוצאת את מותה

המוח מתפזר שוב לכל הכיוונים אחרי שהספיק להתגבר על ההיסטריה של עוד בוקר שמגיע וכל השאיפות הגדולות והנשיפות המפוארות מצלצלות קצת פחות ברעש סביב והמלאות של הבטן מתפשטת אל כל שאר חלקי הגוף ואני נותן לאושר הפשוט הזה להרקיד את הדם דרך כל כלי הגוף כי אין לי אף אפשרות אחרת
הדממה של המוח שנגזרה לה באופן שמיימי והונחה בין שתי ידיי עוד לפני שבכלל נוצרתי מתאספת מעליי ותחתיי ומסביב לכל גופי ואף אחד לעולם לא יוכל להבין את החיוך המרוח המטופש שדבוק לי כמו פלסטר לפנים

פרטיקה של אסון

אנחנו דור שקראו לו בכל השמות-דור שמאס ונשבר מהכל-אנחנו דור מקולקל ודור מפוקסל ודור מדושן ודור מעושן-אנו דור שהחליט שלא להתחשב בכללי ההיסטוריה ודקדוקי הכינויים המפוצצים-אנחנו דור רדוד ושטוח-דור שדוד ורתוח על כל ההבטחות הגדולות שלא התקיימו עוד לפני שבכלל נולדנו-על כל הכישלונות הצפויים בעתיד שאין לנו שום סיכוי להשפיע על התרחשותם-על חרדות בלתי-נתפסות-בלתי-נשלטות שמטות את כל השכל הסביר ימינה ושמאלה בקיצוניות מטלטלת לכדי עמדה אחת מנומקת בבירור שיורה ממרכז החזה את כל מה שלא רוצים לעולם לשמוע

אנחנו דור שהבין שהציניות היא התוצר הישיר של המבוכה האישית הלא מוסברת-חיים בזמנים בהם כל אחד כל כך נבוך מעצם קיומו ולכן משתמש באותה הציניות המקולקלת ככלי שיכיל את כל פחדיו ובטח גם את כל מי שאוהב
דור מטופש-מגוחך שלא מבין איך או למה עובד מכשיר הרנטגן ולא מבין איך או למה עובד כדור הבדולח ועדיין מתעקש להתייחס אל השניים בצורה שונה לחלוטין
דור שמזכירים לו כל בוקר מחדש איך למדוד את האושר ומה ערכה של הצלחה ומדוע אנשים לבנים בחליפות שחורות שמזכירים פינגווינים באמצע הקיץ מחליטים לאיזה כיוון יסתובב הכדור התכלכל הזקן שלנו
דור שמופצץ בסיסמאות מלאות אמת ועמוסות בעייפות שחוקה "תתמיד במה שאתה עושה" כי רק ככה תהיה אמיתי "תאהב את מה שאתה עושה" אחרת תשנא כל רגע ביום והכי חשוב יותר מהכל "אל תנסה להיות נאהב" כי אז תגלה עד כמה אתה מסוגל לשנוא אחרים ולשנוא את עצמך

אנחנו דור מותש, דור ששוכב
על החול החם ובשקט מבקש
שנבין בפשטות בלי להשקיע יותר מדי מאמץ שבלי סיוע של מישהו אחר לעולם לא נוכל לחזות בפנינו ועל אף זאת הן תישארנה דבוקות אל הראש – ללא מראה או אדם שישקפו את עצבותינו ואת השמחה, את הפחד והאושר לא נוכל לחזות בהם לעולם
דור שמבין שהגיע הזמן להמציא מחדש את כל המחשבות הלא ברורות שכבר הגו לפנינו-שמבין שהעולם הזה מספיק גדול כדי שלא כולנו נהיה טרודים באותן דאגות שמבין שלפחד זה אולי הדבר הכי טבעי שאפשר לעשות פה

ביקשתי ממך לספר לי מהו הפחד הכי גדול שלך? מה מקפיא לך את הדם? מה מטריד את המחשבות ושומר אותך ערה עד אמצע הלילה?
חייכת בעדינות ושינייך הלבנות ביצבצו מאחוריי שפתי האודם הרכות שלך – אמרת שלחלוק את מחשבות הפחד מקהה את חודם של כל אותם הרעיונות המאיימים

פוליטיק-קלה

פוליטיקה קלה להבנה-קלה להמשגה-קלה להסברה שלא יורדת מהגבעה שלא משליכה מידה את בקבוק בתבערה מלא הארס האנושי-בקבוק התבערה המתחבר לצינור כיבוי האש שממשיך להזרים לתוכו יותר חומר נפץ ממה שאפשר לדמיין
פוליטיקה כאן איננה נחלת המיעוט-השולט-המאוס-המושמץ-הגרוס דרך מכונות איבוד המידע האנושיות-פוליטיקה כאן כבר שוכללה לרמת אמן של קדר מומחה שיושב מאחורי מכונות היצירה המופלאות באישון לילה כשרק אור קלוש בוקע מתוך חדרו של רב האומן ובתוך החדר קולות קרקושים וחפצים נופלים נשמעים וכל האוויר רוחש-גועש לקראת הסכסוך הבא שינפיקו טמטומנו, אטימות השכל ושרירות הלב

פוליטיק-צה נפשי וכל נפשות יושבי הארץ הקדומה הזאת-פוליטיקציה של מילים שפעם ידעו להגיד אהבה והיום מחרחרות בין שכן לשכונה
פולי-טיקה שתקועה במרכז המצח-בין העיניים ומסרבת להיעלם גם אם ישטפו אותה חזק עם מים – פולי-תקרא היטב את המילים שרצות על הדף העירום הזה פולי-תקרא שאין לנו מספיק סיבות טובות לכעוס אז אנחנו רבים על הדבר היחידי שלעולם לא יענה, ידבר או יביע רגע פולי-תבין שהמשחק הזה לא נועד לילדים רגישים כמוך פולי-תשכח את כל המושגים הגדולים האלה שעוזרים לכל השונאים-לשנוא יותר בכוח, פולי-תבכה על זה שבטח יכול היה להיות פה יותר טוב אבל ההיסטוריה ואולי גם יד המקרה בחרו באופציה המושכת והסקסית של האקשן, היריות ופחד האלוהים פולי-תברח למקומות השקטים שלך היפים שלך, העצובים שלך שבהם אתה בטוח שלא יצליחו לגעת-ששם לבטח שוכן השלום בכיף לצד השלווה וכולם מבסוטים חצי מסטולים שוכבים על הגב וסופרים כוכבים נופלים
פולי-תזכור שכולנו ילדים שמפחדים, ילדים שמחפשים יד חמה שתלטף על השכם ולעולם לא תעזוב-פולי-תדע שאין סיכוי שהעולם ישתנה כי אפילו הדינוזאורים נכחדו לבסוף פולי-תלמד שיש לך עוד הרבה ללמוד, הרבה לראות-עוד המון לשכוח-ועוד מלא להיזכר אז פולי-תאט פולי-תשמח פולי-תפתח את האוזניים ותקשיב אבל תשמע את המנגינה ולא רק את המילים את האהבה ולא רק את החיצים את הסיבה הדפוקה-לא-ברורה הזאת שהצמידו אותך כאן לקרקע ולא בכדי למות בשמה-כי לבסוף אפילו אתה תתחפר בתוכה ותמתין לפעם הבאה בצורת אריה או פרפר או פרה או עכבר
פולי-תסלח שגם אני עוד בור ונכלם
פולי-תביט מעלה – תביט ישר כי על אף כל המטורפים שממלאים את קו האופק ועל אף שאפילו השמש מתחילה לאבד כבר את הדופק פולי-תחלום שלך מגיע קצת אחרת שעלייך הפוליטי-חרא לא יטפטף ששאריות הזבל שעפות עם הרוח ישר לפנים לא יפגעו בפנים שלך
פולי-תקיא את המילים הרעות, פולי-תסלח לכל אלו שמעולם לא למדו אהבה, פולי-תפתח את העיניים בבוקר ותדע שהיום משהו משתנה, פולי-תחיה כאילו אתה הראשון שמהלך בשבילי הארץ הקדומה הזאת