מילים שלא נכתבו מזמן

מתבשל בי בפנים איזה סיר עמוס במרכיבים בלי שם ותבלינים שנמחקה להם התווית מזמן
וכל אותן עובדות יבשות וסדוקות שמרחפות מעליי ומאיימות להפוך את הסיר על פיו או לפחות לקלקל את הטעם ניתזות במהירות שאת גודלה אני לא מכיר ועל אף זאת אני לא מקטין את האש.
יותר מדי פעמים כבר הטיחו בפניי ובפני אחרים שעמדו לפניי מאחוריי ומצדדיי שרק אני הוא האחד שעומד
ואם הייתי קצת יותר מחובר לאיזו קרקע יציבה או לפחות מסתכל מסביבי הייתי שם לב שכולם יושבים עם הפנים החוצה מן המעגל למרות שהמדורה בוערת בפנים והחשכה מביטה מבחוץ.
יותר מדי זמן הכדור העגלגל הזה מסתובב עם סטייה באיזה כיוון לא נכון, כזאת שפוגעת ומכאיבה באיזה צד של הגוף, כזאת ששמה לך רגל כשאתה כשאתה מנסה לרוץ
ובסוף היום כשאתה חושב וקודח ומנסה לחפש תירוץ לאותה רשימה ארוכה של תקוות קטנות שהתנפצה על סלעים חדים וחכמים הרבה יותר מאיתנו, אתה לא מצליח לראות שאולי מאחורי אותו כוכב חשוך שהאיר לך את רוב השביל עד היום הסתתרה איזו שמש בוהקת ולבנה או לפחות איזה פנס רחוב גדול וגבוה עם הרבה כוונה.
אין פה אמת גדולה שידעו אותה מעטים בעבר, לא סוד שעבר מדור לדור, לא התגלות אלוהית או לא אלוהית לאדם חכם ופשוט ולא שום התעצמות עצמית לשם העצמה נוספת ומיותרת של עוד אגו מנופח מדי.
משתרע פה בדמיון שנושק למציאות שדה בצבעים של צהוב וחום שמתחבר לשמיים כחולים ועץ בודד בירוק בוהק, ובשדה המציאות המנותק לגמרי מחוסר המציאות בראשי אני רץ בכל הכוח עם מטרה אחת שאופיה עוד לא ידוע לי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *