עוד פיסקה

אז אחרי עוד אלף ואחת פתיחות לא מוצלחות התחלתי עוד משפט עם הרבה ציפיות ותקווה תמימה שלא אסיים את אותו משפט שקדמה לו הקדמה אחת ארוכה ולא נגמרת במילה או בחרוז או בצורה נדושה, מעוכה ומוכרת.
אבל נכשלתי, וככל שהדיו על הדף נמרחה ונשפכה וככל שהמילים בראשי נמתחו ונמשכו לאורך ולמרחק שיקרתי לעצמי שהמילים יספקו איזה פורקן או לפחות איזושהי הקלה למחשבות המתרוצצות ללא הרף בתוך הראש העמוס-עייף-לא רגוע שלי.
קיוויתי שאם אספר עוד כמה שקרים, קיוויתי שאם אחשוף איזה כמה מעשים, קיוויתי ורציתי בחיי שהמון המון ניסיתי להביא איזה פיסה של אמת רצוצה מחיי המשועממים שהעדיפו לשמוע סיפור של מישהו אחר כי את קולי המוכר כבר נמאס להם לשמוע מזמן.
אני משחק בפניכם כמו ליצן החצר בימי הביניים, כל חיי תלויים בשיפוטכם ורוחכם אם לכף חובה תשלחוני או אם כאפה מצלצלת על לחיי ועזבוני.
עוד משפט משרבב את דרכו החוצה מפי ואני מנסה להחליט מי סביבי.
עוד פסקה שנגמרת הרבה יותר מדי מוקדם , אני חוסה בצילה מאוחר ומנונמנם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *