רגשות

לאשמה שלי יש קפלים ובאושר שלי יש עצב
בשמחה שלי יש תמיד סדקים ולפחד שלי יש קצב
לשירים שאני שומע אין פנים אבל הם יוצרים בי דמיונות
מילים ששומעים דרך האוזניים ממלאות את הגוף בתחושות שאין להן צורה
לחיוך שלך יש קצוות וסיומת מיוחדת
לתופים של הלב אין מנצח אבל יש כוונה ברורה
האוויר הקדוש שמרחף מסביב הוא בלתי נראה והרוח שבו נושבת דרך הבגדים
הכוכבים של הלילה זורחים בשמייך גם ביום
לפנים היפות שמתגלות מולי בכל בוקר יש בכל יום סיפור חדש לספר לי
להתרגשות כשאת עומדת להגיע אין שום יריב ראוי
למשפטים הארוכים והנמתחים שלי אין שום תוחלת
ועיקשותם המוכרת מדגדגת את מחשבותיי בכל זמן
הספרים על המדף מלחששים בלי הפסקה שאתקרב קצת יותר
ודפים חלקים מריחים כמו מסע שעוד לא הספקתי

מנגינות הסובבים וחוזרים והולכים מתנגשות באקסטזה והתפרצויות אדירות בצבעים בוהקים מאירות את כל העולם של שנינו, בפינה הקטנה, שבנינו ביחד, עם עץ קטן בחצר המרוצפת.
סודות ישנים מדיפים הבטחות שלא קיומו ותשוקות כבושות מלמדות אותי לקחים שלקחתי איתי לדרך, סיבות ברורות לאירועים לא מתוכננים מתפצלות בראשי לשני שבילים שפעם כתב עליהם אמריקאי זקן שידע רומנטיקה בתחושה אחרת.

בואי ונברח אל המקום הזה שאליו אנחנו תמיד בורחים, המקום שבו את רואה אותי עירום והמקום שבו את לא מסתירה ממני כלום, בואי ונחזיק את היד החמה של האחר ונקפוץ אל הבור העמוק שמונח לקצות אצבעותינו, ולא נסתכל בדרך למטה אלא אל העיניים שהביטו בכל בוקר מאחורי תריסי העייפות אל הנפש המופשטת של חלומות של לילה.
ונגיע למטה ונחייך, ואת כל קמטיי את כבר מכירה ואת גומותייך אני יודע לצייר ונבנה בית של עצים חזקים על ים של גלים מתגעשים בשובבות ילדותית ונראה איך הפנים משתנות עם השנים, ומסביבנו יתרוצצו סיבות טובות להמשיך הלאה ובסוף הדרך נראה את השקיעה שמבטיחה לעולם להמשיך לדעוך.

נשכח את כל המילים שלמדנו, נטייל על פני הזמן כמו אדם וחווה של המצולות ונמציא סיפורים מוטרפים על כל מה שידענו.
נניח את הראש על החול החם של העתיד כשרגלינו טובלות במים הקרירים של העבר וקרני השמש יחממו את הגוף שלומד כל סנטימטר בגופך המוכר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *