טסים

מטוסים עוברים לי מעל הראש, גדולים ולבנים עם סמלים גדולים וצבעוניים ודיילות יפות עם רגליים ארוכות ויפות וחצאיות כחולות וקצרות וטייסים בחליפות טיסה מחויטות עם דרגות על הכתפיים ועדשות כהות שלא רואים דרכן את העיניים בתוך משקפיים חדשים עם מסגרת מוזהבת ומנועים אדירים ועגולים שדוחפים קדימה במהירות שלעולם לא אשיג בנתיבי טיסה בלתי נראים שחותכים את השמיים מזרחה וצפונה והרחק מכל מקום שבו אני נמצא

לעולם לא שומעים אותם והם מרחפים באיזו מלכותיות עצומה בשמי הערב שמחליפים צבעים מכחול לכתום ואדום ומתתערבבים לתוך ורוד וסגול ושוקעים בלי שום קול לתוך השחור הזרוע בנקודות ופסיקים וכל אחד יכול יכול לקרוא אותם גם אם לא ביקר בבית ספר של בני אדם מימיו – כנפיים משורטטות נושאות את כובד משקל הנוסעים והמטען וזנב שלא מכשכש מכוון את התנועה האיטית ומשאיר שובל של זיכרונות ביבשת אחרת עם נופים אחרים ושפות שלעולם לא אבין

מעל הראש חולפים מטוסים וכל פעם שהם עוברים אני מרים את הראש ומדמיין את יעדה של טיסת הלילה הארוכה המתישה שמתחילה בהבטחה של התרגשות ופחד קל שמחלחל בתנופה שמזניקה את הגוף לגובה שיוט מעל העננים האפורים הגשומים והעיניים נעצמות לתוך חלום על חופים לבנים והרים ירוקים ולמרגלותיהם יערות של עצים בתוכם מונח סיר קטן ומתרתח על מדורה קטנה מזרדים שהיו מסביב וכמה אבנים קטנות שאפשר להניח מולן את הגב ושלושה חברים שמבטיחים אחד לשני שלעולם לא לשכוח ושוקעים לתוך הלילה בתוך בקבוק של יין אדום ורחשי היער והשמחה של שלוש נשמות שלא מבקשות הסברים ומחייכות לקראת עוד הרפתקאה שמזמנת הדרך הלא ברורה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *