מה שלא רואים

אנחנו כל כך טובים, כל טובים בלהסתכל ישר לתוך התמונה הכי מקושטת מפוארת מצוירת מלאה בנופים עוצרי נשימה ויפיפיות נעלמות שרואים רק בסרטים שצילמו בארצות אחרות ודובבו לכל השפות, ציורים ששירבטו חצי משוגעים מטורפים לגמרי שסיימו את חייהם בצורה מאוד לא טראגית אנושית טבעית כזאת. אנחנו נפלאים בלהיישר מבט לתוך הבד החלק ולראות דרך כל הסימנים והצורות ולראות את כל מה שנעדר מהן ולמצוא את כל חוסר השלמות הבוהק בצבעים זרחניים לבנים צהובים ירקרקים ומאבדים את הפוקוס מכל השכבות שנערמו אחת על השנייה במשיכות מכחול מהירות של כאבים וחיוכים שחלפו הלאה

יש לי חלום, לא כזה של אומות גדולות שמכתיבות פסקאות ארוכות ומנוסחות להפליא בדפי היסטוריה צהבהבים שמונחים בארכיון גדול ומדויק עם אנשי מקצוע מנוסים. גם לא כזה של עצי קוקוס גבוהים מתוחים לאורך חופי בתולים שחותכים את האוקיינוס בדיוק בנקודה שבה הוא אמור להיגמר.
החלום שלי קטן, כמו חלון מרובע ממוסמר לתוך ריבוע של עץ ומוקף בספינה גדולה שצפה על פני מים – פנטזיה על כל מי שאינני וכל מה שלעולם לא אהיה על כל השאיפות שלעולם לא באמת רוצים להגשים, חלום על זה שהבנתי

הבנתי שלפתוח את העיניים לא נותן את הזכות לשים משקפיים, לפתוח את הפה ולהרעיד את מיתרי הקול לא מבטיח שיש לי משהו להגיד, לחייך מאוזן לאוזן כשגומות חן שוקעות בתוך תווי הפנים לא מספר על אושר אדיר, דמעות שחוזרות ומרטיבות את הפנים והחזה לא חייבות לספר סיפור.
יש לי חלום שנפתח את כל מה שאנחנו סוגרים בצורה כל כך נכונה שנכאב את מה שאנחנו אף פעם לא רוצים שאחרים ידעו שנחבק את כל החרא קרוב קרוב לחזה וננשום החוצה את כל הרעל שנחזיק ידיים באיזה מעגל הרמוני מושלם ונזרוק לעזאזל את כל המילים והשיטות המתוחכמות שלמדנו לתקשר דרכן את כל הפילטרים והדעות המלוכלכות, העבר שעבר ואין שום סיבה שנראית מספיק טובה בכדי להחיות אותו ומשפטים מעוכים דרוסים שנשטפו לצד הכביש כשהיחיד שירים אותם יהיה עובד הזבל שיכתוב פעם ספר על כל מה שבני אדם זורקים ולעולם לא רוצים להיזכר בו יותר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *