יצאתי להתאפרר

יצאתי להתאפרר תחת חופה כשרה של קבוצות כוכבים בצורות של מאכלי ים וזנים שונים של חזירים יצאתי לנשום אבק לכמה דקות רק כדי לנקות את הראש מכל השקט הזה נכנסתי למונית חלל גדולה ומתודלקת היטב ששייטה בין רחובות הגלקסיה החשוכים והמוארים ופינטזתי הכי חזק שיכולתי מבלי להירדם. כתבתי סיפור על כל מה שפעם היה אישי ואף אחד אחר לא ידע והקדשתי שיר לבחורה שעדיין לא פגשתי ושרפתי את קצות האצבעות על כפתורים לבנים שלא זוהרים בחושך כי לא שילמתי מספיק בעבורם קפצתי בנג'י חופשי לתוך דימוי בלי שום פאנץ' וקטפתי פרחים בשדה של תפוחי אדמה שנמתח רחוק רחוק לפחות עד הגבול שציירו פעם. שלחתי יד לנפשו האבודה של ילד שמעולם לא למד לבקש עזרה וצעדתי בשביל שהתכוונו לסלול מזמן אבל התחרטו באמצע שאלתי שאלות ולא קיבלתי עליהן תשובה ועדיין מרחפים סביבי אותם סימני שאלה סתומים וטיפסתי על גשר שלעולם לא יתחבר עם חציו האחר. שתיתי הרבה ואז שתיתי עוד קצת ומאז כבר שכחתי את הטעם של הטיפה הסגלגלה המרירה שמזכירה לכולם בצורה כל כך שוויונית ולא מפלה שבני אדם הם יצורים כל כך פשוטים ושווים והצבע של כולם מבפנים הוא באותו גוון. רצתי רחוק וחזק ומהר וחשבתי שאני נע קדימה על אף הספקות שהציפו את בלון החשש המאיים הזה שקשור לי לזנב

יצאתי להתפארר בתוך כד אפר ענק שכל שאריות הפחד והחשש מתנקזות עם נוזליהן לתוכו ובתוך מרקם של אסתטיות אין קץ וניחוחות מובחרים של פחי אשפה גדולים מחוץ לערי זבל גדולות עוד יותר חיפשתי איזו חתיכת זהב קטנה שתנצנץ החוצה מתוך הזוהמה וסביבי לא התגודדו עשרות אנשים בחיפוש אחר אותה פיסת זהב כמוסה ולא התחרה איתי אפילו לא אחד במירוץ להשגת הפרס הנוצץ

יצאתי להתפארר ביערות שקיעה כתומים אדומים ורודים מול האוקיינוס שנשבר בקצב נשימות מרגיע בגוונים של כחול כהה וטורקיז על החול שהתחיל להתקרר לקראת בוא הלילה חלליות הרעישו את טרטורן הנמהר כל כמה דקות ולא הפרו את שלוות הדמדומים הזאת שבדיוק עליה חולמים אנשים שחולמים קצוות העצים נתמלאו בציוצי ציפורים שברגע אחד נפסקו וגם הן הביטו לשקיעה וכל הטבע הפרוע הזה התכסה בשחור מרגיע ושקט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *