צינורות במדבר

פניו המצולקות המדבריות של מאיר נשטפו באור השקיעה הזהוב כשהרכב התגלגל דרומה לכיוון האזור החם עוד יותר של הסהרה. עיניו הבהירות התמקדו על כל נקודה באופק ומחשבותיו סרקו במעורפל את פני החודשים האחרונים או השנים האחרונות, הוא כבר לא מצליח להבדיל ביניהם.
ושוב ירד מהרכב והניף מעלה את האגודל והתפלל לחללית חדשה שתאסוף אותו הלאה.
השמיים נצצו בנקודות לבנות ובשחור דומם והשקט ניגן באוזניו את קרוליינה של ג׳יימס טיילור.
הוא נשכב על החול החם ליד הכביש וניסה לספור את כל הכוכבים, ולפני שהספיק להגיע לעשרים צפו מול עיניו זיכרונות שלא ידע אם בכלל היו שייכים לו או שדמיין אותם מסיפור של מישהו אחר.

פנים יפות ובהירות העירו אותו משנתו ויד רכה הרימה אותו אל רגליו, היא לא הוציאה אף מילה והובילה אותו אל נחל קטן שזרם בשקט. היא נשארה עירומה ונכנסה אל המים וחייכה אליו, מאיר הוריד את הבגדים ונכנס אחריה. היא התחילה להיסחף עם הזרם והוא שחה אחריה, ידיה לא חתרו ורגליה לא התאמצו כשמאיר התחיל להתנשם בכבדות ובתנועות מגושמות אחריה. היא שלחה אליו ציחקוק למראה תנועותיו המשונות והתקרבה אל פניו האדומות.
הם יכלו לנשום אחד את נשימתו של האחר אבל הוא לא הצליח לנשק אותה. היא התקרבה אליו עוד ולחשה לו מילים שלא הצליח להבין.

הבזק חזק חלף אל מול עיניו וכוכב חתך את השמיים, האוויר היה עדיין חם ופיו היה יבש.
קול שקט שנשמע כמו קולה הלא ברור קרא בשמו, ״מאיר, מאיר תקום״

אור הניאון בכיתה גרם לפניו להיראות כחולות וחולות, ״מאיר, איפה אתה?״ הוא הופתע וחייך אל אסף וענה ״לא פה, לא יודע אפילו איפה״.
מחשבות על אפריקה ועל חשבון המים נאבקו על השליטה בתוך הדמיון ואף אחת מהן לא הייתה מוכנה לפנות אפילו סנטימטר למען האחרת.
מאיר נרדם שוב והמשיך לפנטז על יבשות רחוקות בתוך צינורות הניקוז התת קרקעיים המסתוריים מתחת לאדמה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *