זומבי

האוטוביוגרפיה שלי לא תעוטר בסמלי ענק שמייצגים חברות אדירות שחולשות על שדות ענק של פאלוסים זקורים ומגוחכים ושדות שדיים תפוחים קופצניים ורדרדים מפוקסלים וגם לא יהיה חוקר מפורסם שעקב אחרי שנותיי האחרונות וגילה פרטים מרתקים מעניינים וצהבהבים אודות שקרים שלא סיפרתי וסודות ששמרתי לעצמי אף אחד לא יכתוב תסריט ואף אחד גם לא יעבד אותו לסרט שובר קופות שובר לבבות שובר את ההיגיון של כל חיי האלמוות הלא רצויים האלה. היצור היחיד שאמור לחיות לנצח הוא זומבי וגם הוא חי כבר כל כך הרבה זמן בקבר שלו מושיט יד החוצה פעם בכמה מאות שנים בודק אם כבר מספיק חם בחוץ ומה כיוון הרוח ומאיפה מגיע הסירחון ואם אפשר לצאת לטייל ולטרוף כמה בני אדם ולחזור לישון ולמרות זאת זורמים ברחובות בין ערימות של חרא ומבני בטון מפוארים וזכוכית כהה נהרות של זומבים עם פנים ירוקות וחולצות לבנות מגוהצות מכופתרות זרים לעצמם וזרים לזומבית אישתם וזרים לזומבים ילדיהם והוריהם וזרים לחברים שלהם הזומבים בבר שבו עובד בר-זומבי-טנדר שמוזג משקאות אלכוהוליים לזומבים שרוצים לקצר את חיי האלמוות שלהם.
תחרות החיים המטורפת הזאת שכל אחד מתחרה בה ולעיתים מוביל ולפעמים מפגר סגורה בפני הנפשות החיות הבודדות שמתחבאות בתוך מערות שחורות בין הרים קרים וחשוכים שאיבדו את הדרך ומתרוצצות בהיסטריה סביב עצמן מחפשות נפש חיה אחרת להיאחז בה ולקוות איתה ביחד שגורל האנושות עוד לא נחרץ.

שלחו אותי לחלל למשימת יחיד יוצאת דופן, לחפש את הנשמה החיה האחרונה בגלקסיית שביל התפוזים המדכאת הזו וברגע שאמצא אותה נגזר עליי להשמידה ולשלוח אותה בדואר שליחים מהיר למוזיאון החלל והגלקסיה האינטרגלקטי המרהיב הנוצץ בכדי ששם תוצג מאחורי סורג ובריח וחלון יפה ונקי לעיניי כל אומת הזומבים ותספר להם על כל מי שלעולם לא יהיו.

דם נשפך ומתפשט על ידיי ובית החזה והחולצה שעד לפני כמה רגעים הייתה לבנה הפכה אדומה לחלוטין והמכנסיים והנעליים גם הן אדומות ואני יושב בתוך שלולית של בוץ ודם ורפש ירוק ודביק ומעליי תלוי גוש בשר אדיר שמטפטף את הטיפות האחרונות שלו ועוד נשמה אחת אחרונה עולה למקום ההוא שאליו מרחפות נשמות שאין להן יותר שום תפקיד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *