במסלול

זקן עם זקן שלבוש בשחורים משכנע זקן עם קוקו משוך הוא זורק ציטוטים ומדבר על אלוהים ועל כמה ששונאים בשמו הוא מדבר על מלחמה שנגמרה עוד לפני שנולד ומצדיק אמונות שצמחו עוד לפני כן ובחיוך צחור שיניים ועיניים כחולות עמוקות הוא מספר על עובדות שאינן לא נכונות ואינן נכונות ובאופן כללי די קשה לעמוד על דיוקן – ומולו על ספסל הרכבת יושב אותו יתום בן שבעים ותשע ונאנח בקול רוח עייפה שכבר חלפה מעל הרים ונהרות וזוועות שלא ניתן לתאר כי אותו צדיק היושב לפניו מדבר על תופעות שהוא ראה בעיניו ומדבר במושגים ששרפו את משפחתו בעודה בחיים וכאב ניבט החוצה מבין שתי עיני הקשיש החביב הזה, משקפיים אדומות מסגרת עם עדשות דקיקות נחות על קצה אפו המצולק משמש וגומייה כחולה אוספת את שערות ראשו המדובללות מדוללות ממילא לאחור והוא עיוור לחלוטין לכמיהתו של אותו חסיד לבוש חם ביום רותח

מצידו המזרחי הסמוך של הקרון המולה בוקעת מפיה של חיילת צעירה ירקרקה שעונדת שרשרת כסופה ולק ורוד מאוד והיא שקועה בפלפול עמוק ומוסרי מאין כמוהו עם היושבת בקצהו השני של נס הטכנולוגיה החדישה הזעירה פורצת הגבולות הזו שמקרבת את שכנך השוכן קומה מעלייך אפילו קרוב יותר ולמרות זאת בני האדם עדיין לא רואים אחד את השני ממטר

הרכבת חולפת על פני מבצר ישן ודי הרוס שפעם שמר על ארץ שכבר איננה קיימת ופתאום פורץ הים מתוך החלונות לתוך עיניי האסטרונאוטים האדישים למראה הכחול האדיר הזה שנמשך עוד ועוד ומסתיים רק באותה נקודה שאי אפשר להגיע אליה שבה הוא מתנגש עם הכחול של השמיים שתלויים מעל וגרגרים של חול מפוזרים ממש בקצה המים ונעצרים בקו אחד ומוחלט סמוך לפסי הרכבת החומים הרועשים ודממת הטבע האלמותית הזו פוסקת פעם בכמה דקות רק כשעוד חללית מסע כחולה-אדומה-עם פסים בכל הצבעים חולפת ונעלמת הלאה בתוך תאים של זיכרון ועוד זיכרון שחתומים בתוך מכתב שנשלח לאחד שמת לפני יותר משבע שנים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *