במורד שאר שביל הזמן

מילים ומנגינה שכתבו על געגוע לדברים שעברו מכאן והלאה ולשוב לבית מלא באנשים זרים שמכירים אותי ממזמן. ראיתי סרט על רקע של מסך לבן ובוהק שבדיוק ברגע הנכון הייתה בו דממה ואורות חלפו וריצדו על פני הגיבור המתקדם לכיוון ששמע עליו מאחרים ובעיניו ניצת ניצוץ שלא השתמש באף מילה אבל הסביר הרבה יותר ממה שמילים משויפות וקולעות יכולות להדגים. יש רגעים שמלאים באנרגיה וכוח שלא משמשים לשום דבר אבל יוצרים גלים אדירים שדוחפים בנהר של עוצמה אנושית קדימה וישר החוצה מתוך המסילה השחורה והקרה שעליה מתגלגלים חיים שכבר התרחשו והתחילו שוב ושוב ושוב לכיוון קצת פחות מוכר והרבה יותר כנה ומלא באמת וחף מחארטות שספוגות בטעם וריח של רעיונות שכבר היו צריכים לפרוח הלאה מזמן לעולם שנגרר לפח מיחזור כי למרות הכל צריך להתחשב בסביבה.

שביל של בורחים מתעקל מעבר לגבעה של פחד וחשש מפני איזה דוב לא נודע ולאורך השביל פורחים עשבים ועצים שתולים בקו ישר ומתוכנן ומוכר שאומר כולו ביטחון וכל משבצת שבה אפשר להניח את הרגל מלאה בצורות של סוליות גומי של אחרים שדרכו עליה וסללו מבלי שידעו את השביל הזהוב והקוסם הזה שנפרש עד מעבר לאופק או לפחות לחמישים השנים שאחריו.
ספרים של סופרים מפעם עם הילה והרבה ביקורות חיוביות מעירים את אותם חלקים מנומנמים בי שלא מוצאים אף סיבה סבירה שנראית לעין להתעורר יום יום ושותלים בתוך העולם מסביב סימנים וחלקים קטנים משביל שעוד לא נשחק ממעמס משקלם של רבים אחרים שדרכו בו, האצבעות שנעות בקצב משתנה ולפתע עוצרות וחוזרות שוב פעם להתנועע ולשפוך את הפנימה החוצה עם אפקטים של דלי נשפך וקיר שמתמלא בצבע מציירות את המוזיקה שמתנגנת בין אוזניי ונמשכת על איזה ספר של תווים בלי שום היגיון פיזי לתוך העיניים והמחשבות של דמויות שאינני מכיר.

אני סולל כביש, אני בונה בית, שובר קיר ומרסק כיסא ולא נותן להסביר במילים שעד היום התקיימו ודאגו לתאר ולסדר ולארגן ולהעמיד בשורה מסודרת את המחשבות כדי שכל אחד יוכל להסביר אותן לעצמו בלי צורך בעזרה חיצונית-מקצוענית-מזויפת-ומלאת-סילופים-של-כוונת-המשורר-בשקל.
בני אדם אינם מסוגלים להיות חפים מן המעשה המתבקש כל כך שמונע את היכולת לשמוע ומשאיר את ההבנה רק לעיניים, ניסיון מתמיד ובלתי מתפשר להתעקש בקצב קבוע ועצום ולהבין או לפרש או להשליך על מצב מוכר רק כדי שהחיזיון שמתרחש מול העיניים לא יוליך אותם אל שביל ביער חשוך ולא מוכר עם עצים גבוהים שמכסים את השמיים כשרק אור קלוש מסוגל לחדור דרך הצמרות הירוקות וגם הוא איננו מאיר את הדרך .

פגשתי לפני כמה ימים קבצן מלוכלך ובלוי ברחוב שניסה למכור לי כיסוי עיניים שאי אפשר לראות דרכו, ובלי לחשוב פעמיים ניערתי אותו מעליי והמשכתי לצעוד לכיוון עוד יעד שרציתי לכבוש במורד שאר שביל הזמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *