אני

אני איש חינוך קטן עם חלומות של סופר של רעיונות מופרעים
אני איש פשוט במציאות מורכבת עם הבנה בהירה של פילוסופים זקנים
אני איש הכרך שנודד אל האש שחולם על השלווה של החול השומם אני אחד לא יוצא דופן שעובר מולך ברחוב שהיה בן זוגך בגלגול אחר
אני צעיר בשנים ועוד לא מנוסה בללכת על הכדור התכלכל הזה שממשיך להסתחרר
אני זקן כמו אלף כפילי מתושלח כבר הספקתי לחיות ולמות בלי סוף
אני דמעה על לחייך בזיכרון שפתאום שוב קורה
אני הלחות שנשארה על שפתייך בבוקר אחרי לילה שהחלטנו לא לישון
אני כאב שיגרה שלעולם לא מכה עם הגיון
אני התחושה הדוקרת-מרגשת בחלק התחתון של הבטן שמתרוצצת בתוכך כשאת יודעת שמשהו עומד לקרות
אני הפנים היפות של כל הזרים שלעולם לא יסתכלו עלייך ברחוב
אני תמימות של ילד שמחזיק לאבא את היד ולא חושש מכל מה שאינו יודע
אני תחושת אורגזמה רומנטית אני החוסר סבלנות אני הטירוף הכבוש בתוך הבינוניות אני הפנטזיה המופרעת שלא סיפרת עליה לאף אחד אני סוד מביך שלעולם לא תוכלי לחלוק אני פחד כואב משתק-מלחיץ אני בכי לא ברור שלא עובר שמדחיק אני משפט מנוסח היטב בפנים אני בגרות ומחשבה שיורים בפנים אני כעס ואושר אני עצב נורא אני שיר וחרוז אני גחל שכבה
אני כל אותם סופים מנחמים אני חיבוק חם בסוף הלילה
אני בוכה על כתפך ואת בוכה עליי
אני כל מה שתרצי לעולם לדמיין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *